סוגיית מתן טסטוסטרון לנשים בגיל המעבר

למרות היעדר התוויה למתן טסטוסטרון לנשים בגיל המעבר, בעולם המערבי חל גידול בשימוש בהורמון באוכלוסיית נשים זו. כתבה העוסקת בוויכוח שניטש בקרב הקהילה הרפואית בארה"ב, ביחס למתן מרשמי טסטוסטרון לנשים בגיל המעבר, פורסמה לאחרונה ב-MedPage Today.

כיוון שטסטוסטרון לנשים לאחר גיל המעבר הוא טיפול ללא התוויה, לא ברור כיצד השתנו דפוסי המרשם בשנים האחרונות. נתונים לאומיים מבריטניה מראים כי חלה עלייה של פי עשרה במספר הנשים מעל גיל 50 שקיבלו טסטוסטרון בין השנים 2015 ל-2022. עם זאת, אוסטרליה היא המדינה היחידה בה אושר מוצר טסטוסטרון לנשים.

יש הסבורים שהיעדר מוצר המאושר על ידי ה-FDA גורם לנשים להשתמש בתכשירים שנועדו לגברים ונרכשים ללא מרשם בבתי מרקחת, דבר שעלול להוביל לתופעות לוואי לא רצויות כמו שיעור יתר או במקרים חמורים שינויים באיבר המין או בקול.

אי ספיקת אנדרוגנים ושינויים הורמונליים בגיל המעבר יכולים לגרום להפרעות בתפקוד המיני, כך שבתאוריה, החזרת רמות הטסטוסטרון לרמות אמצע גיל הפוריות עשויה לעזור בהקלת התסמינים הללו. לדברי ד"ר קלי קספרסון, אורולוגית ומומחית לגיל המעבר מבלינגהם, וושינגטון, לנשים "יש הרבה יותר טסטוסטרון מאשר אסטרוגן, כך שזה הגיוני לתת לאישה טסטוסטרון בגיל המעבר כשהשחלות מפחיתות את ייצור הטסטוסטרון וגם אסטרוגן".

לעומתה, רופאים אחרים טוענים כי בהיעדר נתונים ארוכי טווח שיתמכו בבטיחות וביעילות מתן טסטוסטרון לנשים בגיל המעבר, יש להמתין לאישור מינהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) לשימוש במוצר למטרה זו.

על פי הכתבה, משפיענים ואנשי תקשורת אחרים בארה"ב מצביעים על טסטוסטרון כתרופה לכל מצב רוח ושינויים קוגניטיביים, עייפות, ירידה בכוח השרירים ותסמינים אחרים הקשורים לגיל המעבר. זאת, כאמור, למרות שאין מחקרים שבדקו את השפעת הטסטוסטרון על תוצאות כמו צפיפות עצם ותוצאות אחרות בנשים לאחר גיל המעבר.

אגודות רפואיות, כולל האגודה הבינלאומית למנופאוזה, האגודה הבינלאומית לחקר בריאות מינית של נשים (ISSWSH) והאגודה האנדוקרינית, טענו כבר בשנת 2019 כי יש מספיק ראיות לתמוך במתן טסטוסטרון בנשים עם הפרעת תת אקטיביות של תשוקה מינית Hypoactive Sexual Desire Disorderי(HSDD), שבה העדר חשק מיני גורם למצוקה.

מאז אישור הויאגרה בשנת 1998, יצרני תרופות חיפשו טיפול דומה לבעיות בתפקוד המיני של נשים, בין השאר באמצעות מדבקות. אך יש הטוענים שלא ברור מהן "הרמות הנורמליות" של תשוקה מינית בקרב נשים וכי יצרני תרופות מנסים לעשות להן פתולוגיות למטרות רווח.

מחקר של יוזמת בריאות האישה משנת 2002 מצא שלנשים שקיבלו אסטרוגן סיכון מוגבר לסרטן ולמחלות לב וכלי דם. מחקר שנערך מאז ערער את הממצאים הללו, ונראה שהמגמה שבה ומתהפכת, במיוחד עבור תסמיני גיל המעבר מסוימים כמו גלי חום והזעות לילה, אך ייתכן שהממצאים המקוריים משנת 2002 תורמים להימנעות של רופאים לרשום טסטוסטרון לנשים לאחר גיל המעבר.

העובדה שטסטוסטרון עלול לגרום להתמכרות (Schedule III controlled substance) מסבכת יותר את העניינים אך גם זיהוי מדויק של רמות טסטוסטרון בנשים יכול להיות מאתגר. "אין סטנדרטיזציה של רמות שנחשבות לנמוכות, שיכולות לעזור לרופאים לאבחן אם אישה זקוקה לטיפול, הסביר ד"ר ג'יימס סיימון, מומחה לבריאות מינית של נשים באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון, שכתב על שימוש בטסטוסטרון למטרה זו במשך עשור.